החלטה בתיק ע"מ 1832/09

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, עבירה של יידוי אבנים ועבירה נוספת של יידוי חפץ מבעיר, והכול בשל מעשים שביצע לכאורה העורר לפני כחמש שנים, בשנת 2004, כאשר הצטרף לחוליה ששמה לה למטרה ליידות אבנים ובקבוקי תבערה לעבר חיילי צה"ל. בימ"ש קמא קבע כי יש ראיות לכאורה וכי קיימת גם עילה של מסוכנות, למרות הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירות. לכן הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. על כך הערר.

לדברי הסנגור יש קשיים ראייתיים בתיק, ולא ניתן משקל מספיק לזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירות, אשר יש בו כדי לאיין את המסוכנות. הסנגור ציין עוד כי במועד שבו בוצעו העבירות היה העורר בן 13, וכיום הוא שינה את דרכיו ומנהל אורח חיים נורמטיבי. לפיכך עותר הסנגור לשחרורו של העורר לחלופת מעצר. לעומת זאת, התביעה טוענת כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. אציין כבר בפתח הדברים כי לא מצאתי קשיים ראייתיים בתיק. העורר מופלל באמרותיהם של עדי התביעה 2 ו-3, והעובדה שהוא מכחיש את הדברים, אין בה כשלעצמה כדי לשלול קיומן של ראיות לכאורה למעשים המיוחסים לו. לכן צדק השופט הנכבד קמא בקביעתו כי יש ראיות לכאורה נגד העורר. עם זאת, נדרשת גם בחינה עדכנית באשר לקיומה של עילת מעצר, ובעניין זה באתי לכלל מסקנה כי יש ממש בטענות הסנגור, באשר למשקל שראוי לתת בנסיבות שלפנינו לשיהוי המתמשך בנקיטת ההליכים נגד העורר.

העורר הוא יליד 25/01/90, ולפי הנטען בכתב האישום, ביצע את העבירות המיוחסות לו במהלך שנת 2004, היינו בהיותו בן 14 לערך. כעולה מחומר הראיות, עד תביעה 2 מסר אמרה בפברואר 2007, ועד תביעה 3 מסר את אמרתו כשלושה שבועות לאחר מכן. לא ניתן הסבר מניח את הדעת לשיהוי של כשנתיים, מהמועד שבו נתגלו הראיות נגד העורר ועד ליום מעצרו ב-19/02/09. השיהוי בולט ביתר שאת, כאשר עסקינן בעבירות שבוצעו לפי הנטען כשלוש שנים לפני שנגבו האמרות המפלילות.

בנסיבות אלה, אם אכן נשקפת מהעורר סכנה ממשית כטענת התביעה, מצופה היה כי גורמי האכיפה יפעלו במהירות וביעילות כדי לעצור את העורר ולנטרל את המסוכנות הנשקפת ממנו. העובדה שלא נהגו כך אלא המתינו שנתיים ויותר על שהוחלט לעצור את העורר, מלמדת כנראה על כך שגם גורמי האכיפה לא סברו שמדובר במסוכנות כה חמורה שלא ניתן לאיין אותה אלא במעצר. יפים לענייננו דברים שנאמרו בהחלטה אחרת בע"מ 2203/08: "... אין מדובר אפוא רק בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה המיוחסת בכתב האישום, אשר לעיתים יש בו כשלעצמו כדי להקהות מעילת המסוכנות, אלא גם בשיהוי מתמשך מאז שהיו בידי המשטרה ראיות מפלילות נגד העורר, אשר יכול ללמד על כך שגם גורמי החקירה לא סברו כי נשקפת מהעורר מסוכנות של ממש..." .

הדברים הללו אמורים ביתר שאת כאשר מדובר בקטין. כאמור, העורר היה בן 14 לערך כאשר נטל חלק במעשים שמיוחסים לו בכתב האישום. לא נטען כי המשיך בפעילות דומה גם בחמש השנים שחלפו מאז, ואין כל ראיה לכך. יש בעובדה זו כדי לתמוך בטענתו של הסנגור כי העורר שינה את דרכיו, והפך להיות אדם נורמטיבי שאף לומד לימודים אקדמיים.

אני סבור כי השילוב של שיהוי מתמשך של כחמש שנים ממועד ביצוע העבירות, וביתר שאת השיהוי הרב של כשנתיים מאז שנתגלו הראיות המפלילות נגד העורר, ביחד עם גילו הצעיר מאוד של העורר בעת ביצוע המעשים הללו, והעובדה שלא שב לסורו ולא כשל במעשים דומים בזמן הרב שחלף עד מעצרו, יש בכל אלה כדי להקהות מעילת המסוכנות, במידה שמאפשרת את שחרורו של העורר בתנאים מגבילים.

נוכח האמור, התוצאה היא שהערר מתקבל, ואני מורה על שחרור של העורר ממעצר לאחר שימולאו התנאים הבאים:

1. הפקדת 8000 ש"ח במזומן.
2. החתמת שני ערבים צד ג', אשר אחד מהם אזרח ישראלי או בעל רישיון עבודה קבוע בישראל, על סך 10000 ש"ח כל אחד.
3. העורר יחתום על זימון להמשך משפטו בטרם ישוחרר.        

ניתנה היום, 7 באפריל 2009, י"ג בניסן התשס"ט. בנוכחות ב"כ העורר, העורר והתוב"ץ.

הנשיא

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: